דפי זהב בע"מ נ' שאה קוהי

פסק דין

התובעת הגישה תובענה כספית כנגד הנתבע בסך של 3,145 ש"ח בעילת הפרת הסכם לתשלום עבור שירותי פרסום.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

עיקרה של התביעה מתבסס על טענת התובעת לפיה הפסקת הפרסום באינטרנט בטרם חלפו 36 חודשים מזכה את התובעת בזכות לחייב את הנתבע בתשלום "דמי יציאה". טענה זו אינני מקבל. במסמך ההזמנה עליו חתם הנתבע אין זכר לביטוי "דמי יציאה" או לכל ביטוי דומה. גם בסעיף 25 במסמך "תנאי ההזמנה", אליו מפנה התובעת, אין אזכור לדמי יציאה. בסעיף 25.2 בתנאי ההזמנה נקבע כי בהפסקת התקשרות בטרם חלף המועד שנקבע יחויב הנתבע בתשלום ההפרש בין מחיר המחירון למחיר ששולם בפועל "עד למועד בו הפסיק את הפרסום". פרשנותה של התובעת את הסעיף מנוגדת בבירור ללשונו ואף, דומני, לתכליתו. סעיף זה נועד למצב בו ניתנה לנתבע הנחה ממחיר המחירון שאז, באם מופסקת ההתקשרות – מבוטלת ההנחה. הא ותו לא. לפי תחשיבי התובעת עלות הפסקת הפרסום גבוהה מעלות המשך הפרסום ולכך אינני מוצא יסוד או צידוק. יש להדגיש כי אין בהתייחסות תמציתית זו כדי לבטא התעלמות מיתר טענות הצדדים.

לפיכך, על סמך כל החומר שלפני, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכום של 250 ₪, וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין שאם לא כן, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: